מהם התנאים הפיזיולוגיים להיווצרות הריון ?

אפשר להרות כאשר ביצית שהינה בשלה להפריה ותא זרע תקין נפגשים. בהפריה טבעית, כלומר כזאת שמתרחשת במהלך משגל, זה קורה כשביצית בשלה שהגיעה לחלל החצוצרה פגשה שם בתוך 12 עד 36 שעות תא זרע, וקיבלה אותו אל חיקה; כתוצאה ממפגש זה, התאחדו 23 הכרומוזומים שלה עם 23 הכרומוזומים שלו לכדי יצירת תא אחד שלם בן 46 כרומוזומים, שבהם אצור כל המטען הגנטי שיישא הצאצא.

את תהליך היווצרות העובר אפשר לחלק לשלושה חלקים עיקריים:
הבשלת הביצית, ההפריה, והשרשת העובר הראשוני ברחם.

הבשלת הביצית

אפשר לדמות את השחלות של האשה לבית חרושת ענק לביציות. בכל מחזור חודשי ( מחזור אחד הוא משך הזמן שבין היום הראשון של דימום הווסת ועד תחילת הווסת הבאה ) נוצרים בשחלות זקיקים רבים, ובכל זקיק נמצאת ביצית אחת.

בדרך כלל השחלות פעילות לסירוגין, בחודש שבו השחלה הימנית מייצרת את הביצית השחלה השמאלית נחה, ולהפך. זה לא אומר, אגב, שאשה שבגופה רק שחלה אחת פעילה היא פורייה פחות. שחלה יחידה יכולה למלא היטב את התפקיד בכל חודש מחדש.

הזקיקים מתחילים לצמוח ביום הראשון של המחזור. בין היום החמישי ליום השביעי למחזור, כאשר יש בשחלה זקיקים רבים, נערך מעין ניפוי, ורק הזקיק החזק ביותר ממשיך לגדול.

הזקיק הנבחר גדל במילימטר-שניים ביום, ובערך באמצע המחזור - מגיע הביוץ: הביצית מבקיעה את הזקיק העוטף אותה, יוצאת מתוך השחלה ומתחילה להתקדם לכיוון החצוצרה. כאשר היא מגיעה לשם, החצוצרה מזינה אותה, ובתוך 12 עד 36 שעות על הביצית לפגוש שם תא זרע כדי שתתרחש הפריה.

ההפריה

משך חייה של הביצית הוא 24 עד 36 שעות, לכל היותר. אם בתוך פרק זמן זה מגיע לחצוצרה גם זרע, מתרחשת הפריה: חלק מתאי הזרע שנכנסים לנרתיק האשה בזמן המשגל נעים אל הרחם ומשם אל החצוצרות. זה לוקח להם בערך שעה, מרגע ההזדווגות, להגיע לחלל החצוצרה התורנית באותו מחזור, ושם הם נתקלים בביצית.

הזרעים מקיפים את הביצית, אחד מהם חודר לתוכה, ומיד עם כניסתו נמנעת כניסת זרעים נוספים. תא הזרע מגיע עד לגרעינה של הביצית, ובהתאחדו איתה יוצרים שני התאים יחד תא אחד - העובר הראשוני.

ההשרשה

הביצית המופרית, שהיא בעצם העובר הראשוני, מתחילה להתחלק במהירות, ותאיה מכפילים את עצמם בכל 18 עד 24 שעות. היא ממשיכה לנוע בתוך החצוצרה, עד שהיא מגיעה לרחם לאחר מסע של ארבעה עד חמישה ימים. הביצית המופרית, המחולקת כבר לעשרות תאים, נצמדת לאחת הדפנות של הרחם ומתקשרת למחזור הדם של האם. במשך החודשים הבאים, השליה שתתפתח מחלק מהתאים החדשים שנוצרו תספק לעובר את כל צרכיו.

תפקיד ההורמונים בתהליך הביוץ

ביום הראשון של המחזור מפרישה בלוטת יותרת המוח הורמון הנקרא ,FSH המעודד את התפתחות עשרות הזקיקים. בהשפעת ה - FSH מייצרים הזקיקים את ההורמון הנקבי, האסטרוגן שרמתו עולה והוא מופרש לדם ומביא לשגשוג רירית הרחם.

כאשר רמת האסטרוגן גבוהה, באמצע המחזור, מופרשות לגוף בבת אחת כמויות גבוהות של ההורמונים LH ו – FSH המפקחים על גדילת הביצית בשחלה ועל תהליך הביוץ. כמו כן מופרשים ההורמונים FT4 ו – TSH, שהם הורמוני בלוטת המגן המעורבים בתהליך הביוץ, וכן ההורמונים הגבריים טסטוסטרון ו – DHEAS. כל ההורמונים הללו צריכים להיות ברמה תקינה על מנת שההריון יתאפשר.

לאחר הבקעת הביצית את הזקיק, גורם ההורמון LH לזקיק להפוך לגופיף צהוב, ולהפריש, בנוסף לאסטרוגן, גם את ההורמון פרוגסטרון, שמשפיע על התפתחות רירית הרחם ואחראי על ייצור סביבה מזינה ומפרה בשביל הביצית שממתינה בחצוצרה.

לאחר הפריית הביצית, חלק מהתאים יפתחו את הורמון ההריון, ה – HCG, זה שמתגלה כשעורכים בדיקת הריון. הורמון זה מעודד את הגופיף הצהוב לייצר עוד פרוגסטרון, החיוני להזנת רירית הרחם במהלך השבועות הראשונים להריון, עד תחילת תפקודה של השליה בהזנת העובר.

במשך התהליך מפרישה בלוטת יותרת המוח גם את ההורמון פרולקטין. להורמון זה חלק בתהליך הביוץ והוא מופרש ברמות נמוכות לכל אורך המחזור החודשי. הורמון הפרולקטין יכול לעכב את הביוץ כאשר הוא מופרש ברמות גבוהות, למשל בתקופת ההנקה.