עם אילו קשיים פיזיים מתמודד הפג?

מערכות רבות בגופו של הפג לא סיימו את הבשלתן והדבר גורם לו לקשיים, שעימם מנסים להתמודד בפגייה:

• הוא מתקשה לנשום בכוחות עצמו, כיוון שריאותיו לא התפתחו מספיק.
• מערכת העיכול שלו אינה מפותחת דיה וחשופה לנזקים.
• הלב וכלי הדם הגדולים, שאמורים לעבור שינויים בזמן הלידה לצורך התאמה לחיים מחוץ לרחם, אינם עושים זאת בצורה אופטימאלית, במיוחד בפגים קטנים מאוד, ולכן עלולים להתפתח סיבוכים הקשורים בכך.
• רפלקסים חשובים לא התפתחו עדיין מספיק כדי לאפשר לפג לחיות בכוחות עצמו, לינוק ולהגן על עצמו.
• מערכת החיסון אינה בשלה מספיק והפג חשוף לזיהומים.
• עורו של הפג עדין ודק ועלול לאבד נוזלים במהירות.
• משקלו נמוך מאוד והוא לא יכול לשמור על חום גופו בעצמו.
• הוא זקוק לתרופות שונות, שרובן ניתנות דרך וורידיו הקטנים מאוד.

כיצד מטופלות בעיות אלו בפגייה?

• שמירת חום הגוף

  הפג חי בתוך אינקובטור השומר על חום גופו כל עוד אינו יכול לשמור עליו בעצמו. ניתן לקבוע את טמפרטורת הסביבה הרצויה באינקובטור, או, באינקובטורים מתקדמים יותר, לווסת את חום הסביבה באינקובטור על פי חום גופו הרצוי של הפג עצמו. ככל שהוא גדל יכולתו לשמור על חום גופו עולה, כך שבמשקל של כ- 1,800-1,600 גרם כבר ניתן בדרך כלל להוציאו מהאינקובטור.

  מהאינקובטור יוצא התינוק בדרך כלל ל"עריסה מחממת", כלומר עריסה עם דפנות מתכת שיכולות לחמם את סביבתן הקרובה ולשמור על טמפרטורה גבוהה יחסית. במשקל גבוה יותר מופסק החימום והפג ממשיך בכוחות עצמו.

• טיפול בבעיות נשימה

  בעיות אלו שכיחות מאוד בפגים קטנים, וקיימות למעשה בכל פג השוקל פחות מ- 1,500 גרם לערך. ריאות הפג אינן בשלות, ועלולה להתפתח אצלו מחלת ריאות קשה. במקרים אלו מחברים
  אותו למכונת הנשמה מיד עם לידתו.

  פגים רבים זקוקים לסיוע נשימתי מסיבות שונות, ועשויים להתחבר למכונת הנשמה בכל שלב בשהותם בפגייה. ההחלטות על ההנשמה ועל הפסקתה מתקבלות לפי מצבו היומיומי של הפג ולפי בדיקות דם, הנעשות בתדירות גבוהה לפגים מונשמים. ישנם פגים המונשמים תקופות ארוכות יחסית, אך המטרה היא להפסיק את ההנשמה, כלומר "לגמול" ממכונת ההנשמה, כמה שיותר מהר, שכן הנשמה ממושכת גורמת נזק.

• האכלה

  יש שתי בעיות עיקריות בהאכלת הפג: הוא זקוק לכמות עצומה של קלוריות יחסית לתינוקות בשלים, וכן להרכב מינרלים וויטמינים שונה; ומערכת העיכול שלו רגישה מאוד בשבועות הראשונים לחייו ועלולה להתפתח אצלו מחלת מעיים קשה.

  ההאכלה בפגייה מתבצעת בהדרגה, כדי למנוע נזק לפג. בתחילה הוא יקבל מזון דרך עירוי לווריד ולא דרך המעי, בתמיסות מיוחדות המכילות סוכר, חלבון, שומנים, מינרלים וויטמינים חיוניים. אפשר לזהות את תמיסת השומנים הניתנת בנפרד בזכות צבעה הצהבהב. בהדרגה מתחילים לתת לו מזון פגים מיוחד דרך הפה, תחילה בכמויות מזעריות ואחר כך בכמויות הולכות וגדלות, ומורידים במקביל את כמויות ההזנה דרך הווריד. כבר בשלב זה של חייו חלב אם חיוני להתפתחותו, והוא מקבל חלב שאמו שואבת בשבילו.

  תחליף החלב שונה מפגייה לפגייה, אך בכל מקרה מדובר בפורמולות המיועדות במיוחד לפגים. יכולת המציצה של פגים ירודה עד השבוע ה- 34 להריון, ועד שבוע זה יוזן הפג במזון נוזלי בעזרת זונדה, צינור המוכנס מהאף לתוך הקיבה. המעבר לבקבוק ייעשה בהדרגה, ובדרך כלל בשיתוף מלא עם ההורים.

  בכל חשד למחלת מעיים מפסיקים להזין את הפג דרך הפה וחוזרים להזנה תוך ורידית.

• החדרת עירוי לוורידים

  הנוזלים והתרופות הרבות שהפגים זקוקים להן ניתנים דרך הווריד. נלקחות מהם גם דגימות דם רבות לביצוע בדיקות שונות. כיוון שוורידיהם של הפגים קטנים ושבריריים, מיומנות הצוות המטפל עומדת במבחן כשיש צורך להתמודד עם החדרת עירוי לווריד ביצור קטן כל כך.

  בימים הראשונים לחייו ניתן להיעזר בעורקים ובוורידים הנמצאים בחבל הטבור שנחתך. אחת הפעולות הראשונות שמבצע הצוות בפגייה היא החדרת צינורות ארוכים לפתחי הווריד והעורק בחבל הטבור. דרך צינורות אלו יילקח דם לבדיקות ויינתנו נוזלים בימים הראשונים. בהמשך יוצאו הצינורות, שאסור להשאירם לאורך זמן מחשש לזיהום, והעירויים יוחדרו לוורידים בזרועות, ברגליים ולעתים בקרקפת של הפג.